הספר מזימה

1
האוקיינוס האטלנטי, אוגוסט 2002

מטוס הקונקורד המהיר חצה את שמי האוקיינוס האטלנטי במהירות של כ- 30 מאך. דיילת חיננית ניגשה אל הנוסע היחיד במטוס, שהיה שרוע בכורסת עור שחורה כשלאוזניו מחוברות אוזניות של מכשיר mp3 חדשני והציעה לו ארוחת ערב וכוס שמפניה. האיש סירב בנימוס לארוחת הערב ולגם קלות מכוס השמפניה הארוכה שהוגשה לו על-ידי הדיילת.
מקסים חדד השתרע לו בנוחות בחלקו האחורי של המטוס המפואר, שהיה צפוי לנחות שעה וחצי מאוחר יותר בנמל התעופה קנדי בניו יורק. הקונקורד היוקרתי, שיועד לעשרה נוסעים, כלל מיזוג אוויר, שתי מיטות, מערכת שמע וקולנוע איכותית, מטבח מאובזר וכורסאות עור מרווחות. משני צידיו של המטוס התנוסס הלוגו הכחול של קונצרן הענק MHDAD שייסד חדד בעשר אצבעותיו.
חדד המהורהר נטל שני כדורי שינה לאחר שמזה זמן רב לא ישן כראוי. בניית התוכנית דרשה השקעה מנטאלית רבה ואת מיטב כוחו ומרצו בשנה האחרונה.
לפני שנרדם נזכר חדד, כמו בכל פעם בה עזב את הארץ, בשנות השבעים, בהיותו נער בן 17, עת עלה ארצה לאחר שנטש את משפחתו בעיר מארסיי שבצרפת, אם אפשר לקרוא לכך נטישה, שהרי המטרה הייתה אידיאולוגית גרידא.
חדד נזכר באביו, הרב יוסף חדדיאן, ששימש כרבה של מארסיי ו"ישב" על בנו בכורו, מקסים, "שבעה" לאחר שזה האחרון הודיע לו, בעיצומה של ארוחת השבת המסורתית, כי הוא נוטש את הישיבה ומצטרף ל"ציונים". עוד כנער היה רגיל חדד, (שקיצר את שמו במהלך השנים) לנטוש את חדרו באישון לילה ולהנהיג חבורת צעירים חמומי מוח, בני הקהילה היהודית, שהצליחו לשנות את הסטאטוס- קוו שהיה קיים בעיר במסגרתו נהגו האלג'יראים המוסלמים המקומיים להתעלל בבני הקהילה היהודית ולהטיל את חיתתם האנטישמית על בניה, כשכל שעשו בני הקהילה היהודית בתגובה היה להרכין ראש ולהתעלם.
חדד הנער היה מכור למורשתו ולמאמריו של מנחם בגין, מנהיג האצ"ל האגדי, וכ"מיני מנהיג" של חבורת הנערים בצרפת ניסה ליישם את שיטותיו ותפיסות עולמו של בגין בשדה הקרב העירוני במארסיי.
אחת הפעולות באמצעותן קנה חדד את עולמו בקרב הצעירים התבצעה בעקבות אירועי ערב ראש השנה, בהם פרצו צעירים ערביים מוסתים וחמומי מוח לבית הכנסת היהודי המפואר ששימש כמרכז תרבות עבור הקהילה היהודית במקום. הם שרפו סידורים ושני ספרי תורה, הכו אנושות את הגבאי שניסה להציל את ספרי התורה ואף גילחו את פאות ראשו וזקנו.


הסיפור הקשה עבר כאש בשדה קוצים בקרב חברי הקהילה והגיע במהירות לחדד וחבריו, תלמידי הישיבה המקומית, שמיד התכנסו לישיבה סודית במרתף הישיבה. הרוחות בישיבה היו סוערות ומרבית הנוכחים תמכו בפעילות גלויה ובמלחמת רחוב כנגד הצעירים הערביים.
חדד, שהיה מודע להשלכות של פעילות כזאת על מעמדם הרעוע של היהודים בקרב השלטונות הצרפתים ובסכנת הפגיעה בסמכותו של אביו, רב העיר בקהילה, הציע סגנון פעילות שונה ואפקטיבי יותר בנוסח "הבה נתחכמה לו" מסיפורי פרשת השבוע ובמיוחד זה של ארץ מצרים שכה אהוב עליו. ביתו של חדד, כיאה לבית משפחתו של רב שמוצאו באלג'יר, היה בית מסורתי וערכי בו התנהלו חיי המשפחה על בסיס עולם התורה היהודי. השבתות בבית משפחת חדד היוו חוויה משפחתית יהודית. בימי שישי היו ניחוחות התבשילים של אמו של חדד מציפים את השכונה, בני הבית היו מתגייסים כולם לסיוע לאם המשפחה ובצהרי יום שישי כבר החל הרב חדד בשיעורי תורה משותפים עם בניו, בהם היה עוסק בניתוח פרשיות השבוע מנקודת מבט אקטואלית המשלבת מסרים ערכיים, אותם הוא ראה כקריטיים להתפתחות הרוחנית של בני המשפחה, לצד הדגשת חשיבות תפיסתם של פסוקי התורה כפי שנכתבו.
חדד, בעל היכולות האסטרטגיות וכשרון המנהיגות הטבעי, חילק את חבריו לשלוש חוליות בנות שלושה עד ארבעה חברים, כאשר לכל קבוצה מונה ראש צוות כאשר הוא עצמו מוביל, כמו כל מנהיג מצליח, את הצוות העיקרי שמנה גם שניים מחבריו. הצוות הראשון מנה שלוש נערות יהודיות שהתחפשו לערביות באופן מושלם, כולל לבישת העבאיה השחורה המסורתית.
במשך חודש שלם אספו חדד ואנשיו מידע על סגנון חייהם של הצעירים הערביים, על מקומות המפגש שלהם, על בני משפחותיהם ובעיקר על המקומות בהם נהגו לבלות ולשתות לשוכרה מידי ערב. בשעת לילה מאוחרת נכנסו שמונה צעירים נאים ועדינים למראה למועדון הסנוקר המקומי בו בילו הצעירים הערביים את מרבית זמנם. לאחר ששתו מספר כוסות אלכוהול החל אחד מחבורת ה"נאים" לדבר ולהתגאות בקול רם על כיבושו האחרון, נדיה בת ה-16 בעלת העיניים הכחולות ואחותו הצעירה של מוחמד חמורי מנהיג חבורת ה"שבאבניקים" המקומית. שיחת טלפון זריזה של אחד הצעירים הערביים אל חברו מוחמד, שהיה בעיצומו של משחק קלפים במועדון לילה סמוך, הובילה להגעתם המהירה של חבורת הפורעים ומוחמד הנזעם בראשם אל המועדון, על מנת לגאול את כבודם. הם הגיעו למקום חמושים בנשק קר שכלל בעיקר סכינים ואלות והסתערו מייד על ה"אורחים" העדינים.
מיד עם תחילת הקטטה פרצו למועדון כמה עשרות שוטרים ממשטרת המטרו הצרפתית שקיבלו "טיפ" מוקדם ממודיע אנונימי על האירוע ועצרו את כל הנוכחים במועדון.
עשרים דקות מאוחר יותר פרצו מקסים חדד וחברי חולייתו למפקדת הערבים. מפקדת הערבים שכנה במרתף אפלולי, מתחת למסגד עירוני קטן ששימש את תנועת האחים המוסלמים במארסיי. המקום שימש כמפקדה לאנשי הארגון, בו התנהלו כל המפגשים החשאיים של ה"אחים המוסלמים" שונאי היהודים הצעירים ובו גם אוחסנו חומרי נאצה, ספרי מורשת מוסלמיים ותחמושת קרה. הצעירים היהודיים פשטו על המפקדה השחיתו את כל הציוד הקיים, העמיסו את כלי הנשק שמצאו והדביקו פוסטר ענק בגודל גיליון על הקיר, בו הופיעה תמונתה של נדיה כשחצי גופה ערום, (נפלאות תוכנת העיצוב הגרפי בבית הדפוס היהודי בו שימש משה אטיאס, סגנו של חדד, כנער שליח) כשמעליה מתנוססת כתובת גדולה בערבית הנושאת את המילים: "את נדיה כבר כבשנו, מוחמד, אתה הבא בתור." בתחתית הפוסטר התנוסס סמלם של חברי תנועת המרי היהודית הצעירה, מגן דוד שחור.